אהבה – מה היא?!

אופייה הפעיל של האהבה ניכר בעובדה שתמיד היא כוללת בתוכה יסודות בסיסיים מסוימים המשותפים לכל צורות האהבה והם: דאגה, אחריות, מתן כבוד וידיעה. האהבה היא דאגה פעילה לחייו ולצמיחתו של מי שאנו אוהבים. כשחזרה הדאגה הפעילה הזאת, אין אהבה. בעיקר באהבה הוא "לעמול" לתכלית כלשהי ו"לגדל משהו", שאהבה והעמל כרוכים זה בזה. אדם אוהב את מה שהוא עמל למענו, ואדם עמל למען מה שהוא אוהב.

אחריות – היום אחראיות מתפרשת במידה רבה כחובה, כמשהו הנכפה לעתים על האדם מבחוץ. אבל האחריות, במשמעותה האמתית, היא מעשה רצוני לגמרי: היא התגובה שלי, המבוטאת או לא הלא מבוטאת, לצרכיו של אדם אחר. להיות "אחראי" משמע להיות מסוגל ומוכן "להיענות". האחריות יכולה בקלות להידרדר לשליטה ולרכושנות, אלמלא המרכיב השלישי של האהבה, הכבוד.

כבוד אינו פחד ויראה: משמעו היכולת לראות אדם כמו שהוא, לחוש בעצמיותו המיוחדת במינה. כבוד משמע דאגה שהזולת יגדל ויתפתח כמו שהוא. יחס של כבוד מורה לפיכך על היעדר ניצול. אני רוצה שהאדם האהוב יגדל ויתפתח למען עצמו, ובדרכו שלו, ולא כדי לשרת אותי. אם אני אוהב את האדם האחר, אני מרגיש אחד איתו או איתה, אבל איתו כמו שהוא, לא כמו שהוא דרוש לי כאובייקט לתועלתי.

האהבה היא ילודת החופש. לעולם לא ילודת השליטה. אי-אפשר לכבד אדם אם אין יודעים אותו. הדאגה והאחריות יהיו עיוורות אלמלא הידיעה המדריכה אותן. הידיעה תהיה ריקה אלמלא הדאגה המשמשת לה מניע.

האהבה היא חדירה פעילה לתוך הנפש האחרת, שבה מאה תשוקה הדעת של על סיפוקה באמצעות איחוד. במעשה ההתמזגות אני יודע אותך, אני יודע את עצמי, אני יודע את כולם – ואיני "יודע" דבר.

אריך פרום "אמנות האהבה"

אהבתם את המאמר? שתפו עם חברים

שיתוף ב facebook
Facebook
שיתוף ב google
Google+
שיתוף ב linkedin
LinkedIn
שיתוף ב whatsapp
WhatsApp
שיתוף ב email
Email
סגירת תפריט