אל גיל המעבר בקרב הנשים כתוב ודובר רבות. הכול נלמד, נחקר וידוע. התגלו תרופות, פותחו המלצות. אך הרבה פחות על גיל המעבר ומשברים הכרוכים בו בקרב הגברים. עוד הרבה פחות ידוע ודובר על כך שגברים עוברים משברים מסוג זה לא פעם ולא פעמיים במהלך חייהם. בעצם, כולם שמעו משהו על כך, אבל במה מדובר בדיוק לא יודעים ותחום זה עודנו דורש חקר רב ומעמיק.
בעת האחרונה פנו אלי כמומחית בנות רבות עם בעיות דומות. כולן בקשו עצות לגבי התנהגות כנגד בני זוגם בגיל 40 פלוס אשר הן חיו אתם הרבה שנים, והכל היה טוב ויפה ופתאום… הם השתנו מקצה לקצה. אגב זה נזכרתי בהרצאה אחת בנושא אשר לדעתי תעניין גם אתכם.
העניין בכך שתהליך חיפוש מקומם תחת השמש ובסביבה אנושית בקרב גברים נמשך כל חייהם והוא בא לידי ביטוי בצורות שונות בתקופות שונות בחייהם. עלינו, על הנשים כדאי לדעת מה קורה עם בני זוג שלנו על מנת להבין מה עלינו לעשות וממה כדאי להימנע.
ובכן, כולנו עוברים משברים כל אימת שנתקלים במצבים חדשים, אך לא תמיד משברים אלו עוברים עלינו בקלות. לפעמים משברים הופכים לדיכאון ולחיות יחד עם אדם מדוכא זה עינוי אמתי. אגלה לכן גבירותיי, סוד לא נעים: גברים עוברים משברים מעמיקים כל 10 עשור. קרי, בפעם הראשונה גבר עובר משבר של חיפוש מעמדו בערך בגיל ה-20, בפעם הבאה זה קורה בגיל ה-30 ומדובר בדרך כלל במשבר העמוק הראשון בחיי כל גבר, אשר עמו נאלצת להתמודד האישה שהיא בת זוגו. בגיל ה-40 מגיע המשבר הגדול, והבא אחריו בגיל ה-50 בדרך כלל כרוך בתוקפנות פחותה יותר מצד הגבר.
משבר שעובר גבר בגיל ה-30 כמו כל משברים אחרים לא בא באופן פתאומי. לא שגבר למחרת מיום הולדתו ה-30 פתאום מגלה שיש לו על מה לחשוב לעומק ומה להעריך מחדש. מדובר בתהליך, לעתים בתהליך די אתי. בגיל זה גבר דומה נוטה לשקול והעריך מחדש את עברו ולנסות לבנות תכניות לעתיד. התקופה בין ה-30 ל-40 זו התקופה החשובה ביותר בחיי כל גבר. הוא עדיין מלא כוח, מושך, מצפה להרבה מחייו והכל לפניו פתוח. אולי הוא כבר נשוי, אב לילדים, אולי כבר השיג משהו בחייו. אך יש עוד דברים רבים שהוא חולם להשיג.
כאשר הוא מסתכל אחורה הוא מגלה שכל מה שסובב אותו – בת זוגו, ילדים, עבודה ובכלל שגרה יום-ימית – מכל זה די נמאס לו. מכאן צעד אחד קטן לדיכאון! מה זהו?! בבית אשתו כל יום דנה ודשה באותם הדברים שכל כך לא מעניינים ושגרתיים… ובמקום עבודתו מישהי כל יום נותנת לו להבין שהוא גאון אמתי ועל כל חסרונותיו ניתן להתגבר בכלות. היא מושכת אותו, תומכת בו, מגלה ומעצימה את יכולותיו ואשתו עושה דברים הפוכים.
הגבר לא מרוצה מחייו עם בת זוגו, ובת זוגו מצדה לא מבינה מה רוצים ממנה, הרי היא בראש ובראשונה אמא וכל מה שמעניין אותה זה גידול ילדים… מכאן מתחילים חיכוכים, מחלוקות, ניסיונות להעמיד את בן/בת זוג "למקומו". זה צרה צרורה. אנו נשים, לא מבינות שאסור "להרגיע" את הגברים בניסיון להטיל עליהם מה שיותר מעמסות ביתיות. עלינו לעזור להתפתח, לתמוך, לסייע. צריך להראות לבן זוגך שגם את מעוניינת בקידומו, בהתפתחותו, בשביעות רצונו. קידום והצלחתו של בן הזוג – ערובה לשלום בית.
משבר שעובר גבר בגיל ה-40..
ובכן, כעבור עשור של קידום והצלחות, הגבר בעזרת בת זוגו מגיע לשלב חדש בחייו. הוא כבר השיג הישגים לא מבוטלים בקריירה, הוא מתפרנס בכבוד והכל לכאורה טוב ויפה. ילדים כבר גדלו ויש במה להתגאות בהיבט אחורה. אבל… העבודה מתישה ומורטת עצבים. ואם בזה לא די, אזי מגיע גם משבר גופני – מחסור בהורמון גברי – טסטוסטרון.
בגיל 40 פלוס בקרב גברים רבים (לא כולם) מופעיות לראשונה אי אלו בעיות עם זקפה והדבר פשוט משגע אותם וגורם להם להיכנס לפניקה. הרי כוח גברא עבור הגבר הוא-הוא הסמל של כוחו תרתי משמע, ואובדן ולו חלקי של הכוח הזה מהווה עבורו סיוט אמתי ובמידה ניכרת גם משמעות החיים. לא בכדי בכל תרבויות לעורך כל היסטוריה האנושית פולחן הפלוס (עבר המין הגברי) היה אחד הפולחנים החשובים והבולטים ביותר. עבור הגבר עבר מינו הוא מקור גאוותו וגם דאגותיו פחדיו (לא בכדי הבנים עוד בגילם הרך ביותר מתחרים מי ישתין רחוק וחזק יותר…).
הגבר בתקופה הזו פוחד לחדול להיות "לוחם" וכשהוא מרגיש "שאוגפים" אותו בכל החזיתות מפנה את כעסו ותסכולו "לעורף" – לבת זוגו, אשר לדעתו לא מספיק אוהדת בו ולא מספיק אוהבת אותו, לא מקשיבה לו דיה ולהוכחה – חיי המין כבר רחוקים מלהיות משביעי הרצון… הוא לא רוצה ולא מסוגל להבין שאחרי עשור או אף יותר של חיי הזוגיות אך טבעי הדבר וכמעט אי-אפשר לשמור על אותה רמה של תשוקה. אך תשוקתו לחיי המין יכולה להשתקם בתנאי ששוב בסביבתו תצוץ מישהי אחרת שתומכת בו מחמיאה לו.
הרי הוא השיג הישגים חשובים וראויים להערכה, ובת זוגו אינה מסוגלת להעריך אותם כי הרי היא התרגלה אליו, היא הייתה במחיצתו זמן רב מדי על מנת להבין באיזה "אוצר" היא זכתה… ואז צצה זו שכן יכולה להעריך אותו ולהחמיא לו, והגבר פשוט אינו מסוגל לא להגיב להערצה זו. גבר פתאום מגלה שאישה זו שיודעת להעריך אותו נכונה ולהעריץ לו, היא גם יפה ומושכת ובאמת שווה להשיב באופן חיובי לחיזוריה…
נא לשים לב שדברים מסוג זה קורים בדרך כלל עם גברים מאוד טובים ונאמנים אשר באמת, אבל באמת אוהבים את משפחותיהם. תחילה ביחסים שלו עם אישה ההיא אין כמעט שום רמז לרומן, הם פשוט נפגשים, משוחחים, אך הגבר מתחיל לחזור הביתה מאוחר יותר ומסביר לבת זוגו שהוא עמוס בעבודה, שיש פרויקט חדש הדורש את כל זמנו וכיו"ב. פתאום הוא מציע לבת זוגו לדחות הצידה את כל העניינים ולנסוע לבלות לחוף הים.
ודאי שבת זוגו עונה משהו כגון "בוודאי, אך לא היום" כי הרי יש לה כבר תכניות להיום… הגבר שם לב גם על כך שאשתו קיבלה את הצעתו הנדיבה ללא שמחה רבה, כאלו לא היה בה דבר יוצא דופן וראוי להערכה. להבדיל מאישה ההיא, האחרת. כאשר הוא מציע לה דבר דומה, היא פשוט מתפוצצת מרוב שמחה ומאושר עד הגג! כבר כאן הגבר חש שמעמדו הגברי עלה מספר רמות.
שימו לב: את האישה הזו לא צריך אפילו להסיע לחו"ל על מנת לזכות בהערכה ובהערצה, והביקור האחרון בחו"ל יחד עם אשתו גרם רק לכאבי ראש וקיטורים שלה. הנה, היחסים החדשים מתחילים להתפתח בקצב מסחרר. תחילה גבר מתייחס לסיפור הזה כאל סוג של שעשוע אך במהלך שנה-שנתיים-שלוש טובע ביחסים חדשים כול-כולו, אם כי הדבר מגיע עד לנכונות לעזוב את המשפחה לעיתים נדירות מאוד-מאוד. מכיוון שמשמעות היחסים החדשים בשבילו לא בהחלפת משפחה, אלא במציאת משמעות חדשה לחיים.
ומה עם בת הזוג? מה עליה לעשות במצבים כגון אלה? אם היא באמת זקוקה לבן זוגה, אם היא לא מתארת את עצמה ואת חייה בלעדיו, אזי עליה פשוט להתאפק ולא לעשות כלום. לחייך ולא לשים לב. ואם את לא באמת צריכה אותו, אזי אלייך לשנות את חייך. כבר בלעדיו.
הקושי העיקרי עבור הגבר במצבים כגון אלו מהווה הבעיה – איך לומר לאשתו שהוא מתכוון לעזוב אותה.
הרי יחסים חדשים הגיעו או עוד מעט יגיעו לרמת משפחה חדשה או כמעט משפחה, ולא ברור איך לארוז אומץ לספר על כך לבת הזוג. אפשר להבין את הקושי, הרי היחסים במשפחה היו לא רעים כלל, הוא חי עם אשתו שנים רבות, הם יחד גידלו את הילדים… וכל פעם כשהוא בבואו הביתה אוזר אומץ על מנת להגיד לאשתו את האמת, היא מתחילה לחייך, לספר לו מה קרה היום עמה ואם הילדים, להתחלק בתוכניות לחג הפסח הקרוב וכיו"ב.
בקיצור, האישה לא נותנת לו כל צ'אנס, והגבר מתחיל להבין שגם הוא אינו מסוגל לשבור שגרת החיים כה רגילה וכה נוחה זו. הרי הוא כבר קיבל את כל התענוגות אשר יכלו לספק לו היחסים "בצד", הוא נרגע, מתאפק ובשקט ושלווה נכנס לעשור הבא של חייו – יחד עם בת זוגו הוותיקה. אך על זה נשוחח בפעם הבאה.
ובכן, שאפו בפני סבלנות לתבונה של הנשים. לסיום אקדיש רק כמה מלים לאותן נשים אשר נשארות עם שוקט שבורה. אותן נשים, אשר הבטיחו להם הרים וגבעות, אשר הודות להן ובעזרתן גברים נשואיים זכו לשעת התהילה והסיפוק שלהם ואשר האמינו לשווא שמיחסים האלה ייצא משהו אמתי. לאותן נשים אשר אחרי כישלונות אלה נאלצות לשקם את עצמן ואת חייהן. הרי הן אהבו את הגברים אשר רימו אותן… מה אפשר להגיד? החיים הם לא פיקניק ותמיד ובכל מצב לצד אלה מרוויחים משהו יש אלה שמפסידים פחות ואלה שמפסידים יותר. לכן, אני רוצה לאחל לכולנו המון אהבה, סבלנות ורוגע.
